בתאריך 6 ל- 11 כתב זיו:
אי אפשר לתקוף את הרפורמה בבית משפט מהסיבה הפשוטה שאין הסכם לתקוף אותו.
כל טענה שתועלה בבית המשפט תדחה בטענה שזה טרם חתום.
אי אפשר לתבוע נגד "כוונות".
להערכתי, אחת הסיבות שאןי עדיין הסכם חתום זה לא בגלל שלא סיימו לדון ( כבר למעלה משנה הם דנים וברגע שהיו צריכים לדוגמה את סעיף הפנסיה, מיד הוא היה מוכן לדפוס).
פשוט, ברגע שההסכם יחתם,
כל מה שיהיה כתוב בו יוכל להיות מותקף מידית בבית דין לעבודה - וזה הולך להיות מאוד מאוד לא נעים בלשון המעטה.
(מעניין מי יהיה העו"ד שיצטרך להגן על סעיפים מסוימים שסותרים סעיפי חוקי יסוד אחר).
הכי נוח להשאר בינתיים במצב הנוכחי,
המורים בוכים ועובדים,
אי אפשר לפנות לבית המשפט (כי הכל "זמני"),
ומי יודע...אולי בעוד שנה המורים ירגעו ויהיה אפשר לחתום בשקט תוך השתקת מספר מורים בודדים.
ובתאריך 8 ל- 11 כותבת ענת:
| כידוע הבחירות להסתדרות המורים נערכו בינואר 2006. הקדנציה של ועידת ההסתדרות וכל הנבחרים היא לארבע שנים. מכאן בינואר 2010 היו אמורות להיות הבחירות. עוד כשנה. מגיע לאתרינו טל ומספר שהקדנציה של הסתדרות המורים היא לעוד שלוש שנים נוספות לפחות. מכאן שהם סידרו לעצמם הארכה של הבחירות לשנתיים נוספות. ועוד היד נטויה. האם בגלל שהם יודעים שהמורים נגדם האריכו הקדנציה? נראה שהם חוששים מבחירות! מענין מדוע? עכשיו באו ונחבר את הדברים יחד - מה יוצא לנו? מצב זמני בו בלי הסכם צעד אחר צעד נימצא את עצמינו מהצד השני של האופק (כלומר ההסכם ייושם דה פקטו) ומצד שני לא ניתן לתקוף זאת כי הכל זמני, ומצד שלישי היחידי שמסוגל לשבור את מעגל הקסמים הוא זה שמחזיק בו בכל כוח ומאריך לעצמו את מושבו בראש השולחן. ככה גורג אורוול היה מגדיר "יצוג הולם" |
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה