מחנכות לגיל הרך או שמרטף לאומי - מה את בוחרת להיות?

ניפגשתי אתמול (30.11) עם לילי פוקמונסקי (איזו אישה מדהימה !) ועם רות ברק לפגישה של למעלה מ-90 דקות שעברו כהרף עין. השתכנעתי שיש לעשות את כל שלאל ידינו לעזור ללילי לעזור לגננות, ובנוסף לפעילות אותה אני מבצע כעת מבחוץ (אני לא מתכוון להפסיק – אולי אפילו נצליח להגביר קצת את הקצב) אני אשמח לעמוד לרשותה ולתרום מניסיוני.

גננות אתן חייבות להבין שיש לנו את הכח לייצר מצב שבו השליחות החינוכית, טובת הילדים ואהבת המיקצוע – מה שבאמת מניע אותנו לתת ולתת ולתת, לא ישמש כלי כדי לשחוק אותנו עד עפר – זו אחריות שלנו להבטיח שתנאי העבודה יאפשרו לנו לתת את כל כולנו למען הילדים.

המשוואה פשוטה – אנחנו צריכות לבחור אם אנחנו מחנכות לגיל הרך או השמרטף הלאומי.

זה נכון שבמצב סביר היינו יכולות להתפנות לעשיה החינוכית ולדעת שהאירגון היציג שלנו דואג לתנאי העבודה בשבילינו, ושמשרד החינוך באמת עסוק בהטוויה חינוכית ופחות בנסיונות לשים פלסטר על פלסטר בראיה קצרת טווח ולדרדר את המערכת עוד ועוד לאורך השנים...

אבל המצב לא סביר. בכלל בכלל לא סביר.

אז מה עושים?

אני קורא לגננות ברשת ההפצה להיכנס לפעולה ולהחתים עוד ועוד גננות על העצומה. לא יתכן מצב בו המזכ"ל לא עונה לשאלה ענינית בתשובה ענינית:

החתימה על העצומה היא התפקדות של הגננות – אני משוכנע שגם לילי רוצה תשובות ברורות וכל חתימה של גננת מגדילה את הכח של לילי לדרוש תשובות.

חברו את חברותיכן לרשת הגננות – ואם אין להן אינטרנט תשמשו להן רכזות מידע – תעבירו לרשת אינפורמציה מהשטח – תספרו מה קורה לחברותיכן, ותספרו לחברותיכן מה קורה אצל גננות אחרות. תעדכנו אותן במהלכים ובתכנים המפורסמים ברשת...

ובקשה מיוחדת. בשנה שעברה שלחו אלפי גננות מכתבי סירוב לשעה הפרטנית, חלקן שלחו את מכתבי הסירוב (כפי שהונחו) לאחר תקופת עבודה בה הן ביצעו את תוספת 10 הדקות. לחלקן ניקו את התוספת (אחרי הודעת הסירוב) גם לתקופה בה הן ביצעו את תוספת העבודה – וזה לא תקין – ההגיון אומר שגננת שביצעה מקבלת את השכר כפי שהובטח ומיום שהפסיקה לבצע אין היא זכאית יותר לתוספת – הגיוני לא?

אז אני מבקש מגננות שניפגעו באופן זה, או כאלה שיודעות על חברות שניפגעו לשלוח לי במייל את הפרטים:

שם הגננת, טלפון/כתובת/דוא"ל, ממתי ועד מתי ביצעה תוספת 10 דקות – מתי שלחה מכתב סירוב, ועל איזה חלק מהימים בהם ביצעה את התוספת לא קיבלה תוספת שכר. יכל להיות שאפשר לעשות משהו כדי לתקן את זה.

גננות – ההחלטה אם להיות מחנכות לגיל הרך או שמרטפית היא של כל אחת מאיתנו ושל כולנו ביחד – יש סיכוי טוב להצליח אם מספיק גננות ירתמו למהלך.